אוק 20 2013

עבודה ואהבה

על האפשרות להפוך עבודה למאתגרת  ומפתה 

הנה מספר שאלות ונקודות שעלו מאנשים שהצגתי להם את הנושא

  • אני מבקש להציג שאלה שאולי לא תישאל ע"י אנשים שמפחדים מחשיפה: נניח ואני עובד כשכיר במקום עבודה שאני לא אוהב. מה יכול להיות מאתגר ומפתה לחזור למקום
  • האם אפשר לפתח תשוקה למשהו שלא אוהבים ?
  • אני למשל לא אוהב שוקולד, האם אני יכול לפתח תשוקה לשוקולד ?
  • אני חושבת שהמון אנשים הולכים לעבודה בלי תשוקה ,עם עצבים ,בלי שחוק איך אדם יכול לשנות או אפילו להתעורר ולהסתכל על המקום עבודתו אחרת .
  • למה את מתכוונת כשאת אומרת "עבודה" ?
  • "עבודה" יכולה להיות "משלח יד"?  כלומר עיסוק או תפקיד? ו"עבודה" יכולה להיות מקום פיזי, ארגון כלשהו?
  • כיצד אפשר להקל על הרגשת התסכול והעצב הזו ?

אני רוצה להזמין את כולכם לראות את השאלה הראשונה שנשאלה כאן למעלה. היא שאלה מצוינת והיא תשמש אותנו כמו סמן ימני לאורך שיחה זו. זכרו אותה, רשמו אותה לפניכם . בדקו אם היא מדברת אתכם.

אז ככה, קודם כל אני רוצה להזכיר לכם שאינני כאן בהכרח על תקן של מומחית או נותנת תשובות אלא מפתחת אתכם דיון אמיתי ולא בהכרח פרודיה.

המשמעויות של עבודה הן רחבות ביותר ובעלות רבדים רבים ומגוונים וחשוב שנאתר על מה אנחנו הולכים לדבר הפעם. אנחנו לא מתכוונים עכשיו לפתח דוקטורט על מושגים. אני מבינה שזו אולי הדרך של אנשים ללמוד דברים. אז אין צורך בדיון הזה כאן.

אני מזמינה את כולנו להסתכל על עצמנו והיחסים שיש לנו עם המושגים הללו.

כדי שנוכל יחד לראות משהו חדש שיכול לשמש שער לתנועה מדויקת יותר בחיינו. young man

נכון, אנשים מבלים שנים רבות במקומות עבודה ומרגישים מתוסכלים ועצובים וזה באמת קשה. אז ברשותכם אני רוצה להבטיח שכל מי שרוצה להמשיך להרגיש מתוסכל במקום העבודה שלו כי הוא מאמין שזה תורם משהו לחיים שלו שימשיך….אף אחד לא ימנע ממנו להמשיך להיות מתוסכל כשם שאף אחד לא יוכל להפוך אותו לשמח או מאושר בעבודה. זו פשוט האמת .

יש לנו בלבול גדול לגבי תחושת הסיפוק בעבודה.

בואו נסתכל קצת על הצרכים שלנו. הדברים החשובים ביותר לכל אחד באשר הוא הם הגשמה וביטוי עצמי. גם אם הם לא בהכרח מודעים לזה, זה מניע אותם או מעכב כשהם מאמינים למחשבה שזה איננו קורה להם במקום העבודה שלהם. זה מה שגורם להם סבל ותסכול! הבלבול מתחיל כאן כי כשבדיוק במקום הזה שכל כך קשור בנו , המוח שלנו שלא יכול לשאת את התסכול מניע אותנו לחשוב שזה תלוי באחרים.אנחנו מצפים שמישהו אחר יעשה לנו את זה.וזה כמובן שגוי ומעוות את התמונה.

כרגע זוהי הזמנה לכל אחד שקורה את הדברים כאן לעשות בדק בית עם עצמו ולבדוק מה הוא בוחר. נקודת המוצא היא החשובה כאן.

שכל אחד יבדוק עם עצמו מה הוא רוצה להמשיך לחזק את התסכול ולהפוך לראש קטן או לחפש לעצמו משהו שיניע אותו בשמחה אל העיסוקים והעבודות שלנו או החוצה מהבית בוקר, בוקר. המיקום, המסגרת והכותרת אינם רלוונטיים כרגע.

שואלים לגבי היחס במקום העבודה, האם הוא מרכיב משפיע. יחס היא באמת מילת מפתח חשובה ואני מזמינה אתכם להסתכל עליה טוב , טוב. כי גם כאן יש בלבול ענק. אני ממשיכה עם מה שהתחלנו בו. בואו נסתכל על המצב הבעייתי ביותר שאדם יוצא לעבוד במשהו שהוא ממש לא אוהב כדי להתפרנס כי צריך לחם בבית….בסדר? והוא ממש שונא את מה שהוא עושה שם. האם אתם מצליחים לתאר לעצמכם איך האיש הזה מגיע לעבודה? מה הוא משדר? איך הוא מגיב? איך הוא מבצע את עבודתו? ומה הוא חושב על עצמו? קשה, קשה נכון! מן הסתם האנרגיה שהוא חי ומזרים מעצמו החוצה היא זו שמזמנת לו יחס משפיל או ביקורתי מהסביבה.

זה פשוט ככה! כשאני מגיעה כמו שאומרים החבר'ה מבואסת למקום עבודה הכול מתהפך עלי…

ההשתקפות היא מידית חוק טבע פיסיקלי בסיסי!

וזה ממשיך לפעול כמו כדור שלג…

הייתי מציעה לאותו אדם שיוצא לפרנס את משפחתו שיסתכל ויראה את היופי שבלהביא הביתה לחם למשפחה.זה יעד ששווה וכדאי לעשות בשבילו. מי שזה לא מספיק מאתגר עבורו אז כדאי שיישאר בבית. כן יסתכל על זה.

מי שמתקשה ורוצה למנף את עצמו הלאה, מן הראוי שיפנה לחבר או למאמן טוב שיעבוד איתו על זה

אם נחזור לשאלה הראשונה, משתקפות שם גם הנחות יסוד ששווה לתת עליהן את הדעת שלהיות "שכיר" הוא מצב בעייתי שקשה להיות מאותגר דרכו. האומנם רק שכיר מתקשה לחזור למקום עבודתו ? בודאי שזוהי הנחה מוטעית .

חשוב ביותר להתעורר לזה! כשאנחנו לא מוצאים בתוכנו את השמחה לעשות דברים הם תמיד יצאו עקומים, עלובים ומשעממים.

אין ספק שלשהות זמן ממושך במקום שמתסכל זו הזמנה להתעורר ולהבין שמשהו שאני עושה מזמין אותי לזהות דברים חדשים על עצמי . זו קריאה לסוג של בדק בית על המחשבות והאמונות שיש לי על עצמי ועל העולם ולהתחיל לראות חדש בתוכי.

אם נמשיך עם השאלה שנשאלה , ברור שאם נבחר להמשיך להרגיש מתוסכל ולחשוב שאנחנו אומללים נצליח לשכנע את עצמנו שאנחנו כאלה ולא רק שאנחנו נאמין לזה אלא כל האנשים סביבנו יאמינו לנו שאנחנו אומללים.

סין אייפון 2012 204

                                                                                                                              סין 2011

חשוב לשים לב שרק רק אני יכולה לעצב ולקבוע מי שאני ומהי רמת ההנאה שלי ממה שאני עושה.

שביעות הרצון שלי וההגשמה במקום העבודה בכלל לא תלויים במה שאני עושה במקום עבודה שלי.

גוף העניין האמיתי תלוי  במי אנחנו רוצים להיות עבור עצמנו שם, במקום העבודה?

אנחנו לפעמים מבולבלים ויהירים ולא עוצרים להקשיב ללב ולאמת.

כל אחד יכול להפעים את עצמו באהבה ובהנאה ולפעול ממקום של שמחה . זה שרות שהוא נותן לעצמו!

הרגילו אותנו לחשוב שחייבים לנו…ושאם נגיע לעבודה בשמחה משהו אחר ייהנה ….וזה ממש לא נכון.

אז השאלה איך אפשר להכריח אותך לאהוב לאכול שוקולד רלוונטית רק אם אתה רוצה בכל זאת לאכול שוקולד!

המושג "מכורים לעבודה" מתחבר נהדר לשוקולד…נכון?! מדובר על המצבים שבהם אדם שוקע באופן מוחלט בתוך משהו וכלפי חוץ זה נראה כמו בעיה. על התמכרויות נדבר אולי בפעם אחרת אבל הזכרתי את זה כאן כדי להדגיש את הצד הנגדי…שנותן פרספקטיבה רחבה יותר של התמונה כולה. בשיחה שלנו היום, המכורים לעבודה הם דוגמה טובה של התמסרות למשהו שאנשים מרגישים שהם מוגשמים דרכו.

כרגיל קטונתי מלתת עצות , אבל אם למרות הכול עדין אתם מרגישים שקשה לכם לחזור לעבודה בשמחה, חפשו בתוככם משהו קטן שיכול לעורר אתכם…הסתכלו על הרווחים שיש לכם במקום העבודה ואפילו חפשו בתוככם משהו חדש שדרכו תוכלו להגשים את עצמכם ולתת ביטוי למי שאתם. לפעמים זה משהו קטן ביחסים עם החברים, לפעמים זה להמציא שירות או תשומת לב למישהו או משהו, שנראה לכאורה שולי, והעיקר שמחו את עצמכם על מי שאתם כי אין אף אחד אחר כמוכם.

בהצלחה

יהודית

תגובה אחת

תגובה אחת לפוסט “עבודה ואהבה”

  1. אתי אשכנזיבתאריך 24 נוב 2013 בשעה 13:08

    תודה על העידוד. בא בזמן.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות