מרץ 10 2015

הוא כבר פנסיונר

הוא סתם פנסיונר

ישראל מגיע אלי בעקבות לחצים רבים של אשתו. מהוסס וחשדן הוא מתיישב על הכורסא ומסתכל עלי בעיניים מכווצות כאילו בוחן אותי מרחוק. הוא נושם נשימה עמוקה ואומר שבכלל זה לא בשבילו כל העניין הזה של שיחות אימון ושהוא ממש מסתדר עם עצמו רק יש לו קצת בעיה עם העניין הזה שפרש לגמלאות ולא כל כך מוצא את עצמו.

abe9bf7a2e348d3b3c4711d21f74fcee

 

אני שואלת למה הוא מתכוון ״לא מוצא את עצמו״ 

הוא חושב רגע, מזיז ידיים ואומר שגם מה שאמר כנראה לא מדויק כי באמת כבר עשה שני טיולים גדולים לאוסטרליה ולדרום אמריקה יחד עם חברים מהעבודה שפרשו כמוהו , ושניסה להיפגש באופן קבוע עם קבוצת חברים אבל זה באמת משעמם כי מדברים כל הזמן על פוליטיקה ועל סתם דברים חסרי חשיבות כשבעצם הוא לא עושה שום דבר אמיתי.

אני שואלת מה זה אמיתי בשבילך?

הוא עונה שהוא לא מרגיש שמח עם עצמו, אפילו הנכדים זה יפה, זה נחמד הוא מאוהב בהם, אבל בפנים , בפנים הוא לא ממש שמח עם עצמו, שנכנס לשגרה של פעולות שמטרידות אותו כי זה מרגיש כמו סתם.

ישראל עונה: הכי מציק זה שאין לי סבלנות לשום דבר ולאף אחד.

אני אומרת לו שאני מבינה אותו מאוד, שזהו דיבור שבחלקים רבים עולה גם אצלי ואצל חברים רבים במשפחות שאני מכירה.

אני יושבת מולו שקטה מסתכלת ולומדת דרכו את המצב.

ישראל הוא גבר מבוגר ראשון שמסכים לבוא לשוחח אתי, מרבית האחרים מסרבים בתוקף. בשבילי השיחה אתו היא אולי פריצת דרך לחשיבה ממקום חדש על משמעות הזקנה עכשיו כשתוחלת החיים היא בעליה מתמדת.

ישראל עבד שנים בתפקיד בכיר בחברה רצינית הגשים יעדים מטרות והישגים מרשימים. עכשיו אין לו את זה, מה בעצם קורה כאן?

אני מציעה לו שנסתכל יחד ומקרוב על הדברים שאמר ממש בהתחלת הפגישה. קראתי בקול רם את הדברים שאמר ואני מבקשת ממנו לנסות לזהות אילו רצונות עולים בו? ושאפילו ירשום לעצמו תוך כדי האזנה.

אני קוראת לאט, ורואה את ישראל מקשיב קשב רב. אני רואה היסוס קל, אני מזכירה לו לרשום מה לא מתאים לו בכל פעולה שעשה? מה חסר בה בכל פעילות שדיבר עליה. אני רואה שהוא מתחיל לרשום דברים. אני מזמינה אותו להיות מדויק עם עצמו כי הכתיבה היא כמו לדבר עם עצמו. הוא מסתכל בתימהון, חושב רגע ונראה שהוא לא מתלהב אבל משהו נפתח בו והוא ממשיך לכתוב בהתלהבות. כן מתאים לו להיות קצת יותר מדויק במה שהוא מרגיש. הוא עורך מעין סינון של דברים שנראים לו חשובים יותר לדברים שמעוררים אצלו שאלות חדשות.

אני מבקשת ממנו לראות מה מטריד אותו במיוחד ומשפיע עליו לא טוב?

ישראל מצביע מיד על דבר אחד שקפץ לו מול העיניים ״שאין לי סבלנות לשום דבר ולאף אחד״

אני שואלת – ומה היית רוצה במקום זה?

ישראל עונה – הייתי רוצה להפסיק לחכות, אני כל הזמן מחכה שמשהו ישתבש. לא? אני מזדקן מה כבר נשאר לי? כמה זמן ? הא ? עוד טיול ועוד סרט ומה אחר כך לחזור לאכול לישון?

אני שואלת- למה אתה מחכה בקוצר רוח כזה ?

ישראל שותק, אחר כך מדבר באטיות כמו סופר את המילים " אני חושב שאני מפחד שהכול ילך וישתבש "

שואלת- למה?

ישראל- כי מה כבר נשאר אם לא לחכות לסוף …את יודעת

אני ממשיכה לשאול – איזה סוף ?

ישראל – את יודעת! עכשיו נשאר להעביר את הזמן עד המוות ? לא?

אני מספרת לו שאני מבינה ושואלת אותו אם היה מודע עד עכשיו לפחד הזה?

ישראל מודה שלא שם לב לפחד הזה שכל הזמן מטייל בראש שלו ושלא העז לבדוק את זה עד עכשיו.

אני ממשיכה לשוחח אתו ולומדת דרכו על מה שזה עושה לו עכשיו אחרי שכבר זיהה את הפחד למות.

והוא מספר בחיוך "את רוצה לדעת את האמת ? זה כבר לא כל כך מפחיד אפילו קצת מצחיק אותי.

למה ? כי פתאום אני רואה דברים אחרים שאני רוצה לעצמי.

הוא מתפלא מעצמו ושואל- באמת יהודית איך יכול להיות שאני מרגיש הקלה כזאת?

650f509315e1d3086de3b8fde8082d9a

אני מספרת לו שזה חלק מהלמידה והעבודה שאני עושה כאן יחד עם אנשים ושאשמח שנמשיך לעשות זאת גם בקשר לזקנה. אני משתפת אותו בידע חדש שמצביע על כך שכל מה שחשבנו פעם על זקנה כבר לא תופש בתקופה שלנו, ולא רק לגבי זקנה אלא בכל מה שקשור למחזורי קריירה. יחסים, משפחה וחברות. אנחנו בתקופה חדשה שלא מאפשרת לנו להמשיך ולדבוק באמונות ובסגנון חיים שעבר זמנו.

ישראל אומר שהדברים שאני אומרת מאוד מעניינים ושהוא רוצה להמשיך להיפגש.

אני שואלת אותו מהו הדבר שהוא רואה נגד עיניו כמשימה עד לפגישה הבאה?

הוא אומר שהוא הולך להסתכל על עצמו כדי לזהות מה באמת משמעותי בשבילו עד לפעם הבאה שניפגש.

(הוא מחייך ומוסיף שימשיך לדבר עם עצמו כמו שלימדתי אותו היום)

ישראל יוצא בצעדים קלים ואור בעיניים.

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות